אקדים ואומר שחגיגות השנה החדשה , או הסילבסטר ,
כמו שנוהגים לכנות אותם אצלנו-
מעולם לא עשו לי את זה.
אין לי הסבר, אולי זאת מין פינה שנכנסתני אליה
ולא מוצאת את הדרך לצאת ממנה,
אולי זה סתם התחושה הזאת של –
"מוכרחים להיות שמח"
מסיבות המונית, כולם מחפשים את ה- מסיבה
מסיבת סוף השנה- חייבים להיות שיכורים,
מסטולים...הכל מוקצן ובדכ לא מוצאת את עצמי במסיבות בתאריך זה .
גם השנה , לא ממש עניין אותי לצאת ולחגוג
אבל מיכה ממש רצה- מאז שהגענו לא היינו במסיבה
טובה וממש בא לו כבר לצאת ולהתפרק
חברה שהגיעה מהארץ להודו , חובבת מסיבות
וריקודים ולא יכול להיות שבערב השנה החדשה היא כאן בגואה ולא הולכת למסיבה.
בקיצור , קיבלתי עליי את הדין שאכן אלך למסיבה
ואז נכנסתי כמו כולם לסחרחרת – איזו מסיבה
איפה יהיו כולם? איפה תהיה המסיבה הטובה ביותר?
איפה תהיה מוסיקה טובה לריקודים?
והשאלה המהותית – באיזה מסיבה לא יהיו המוני
הודים.
עכשיו, מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני אוהבת
הודים ואת הודו, אבל במסיבות שיש בהם המוני גברים הודיים ותיירות מערביות- זה לא
להיט.
הסיפור מתחיל באחהצ של ה31 לדצמבר.
נכון שאומרים שבהודו צירופי המקרים מדהימים?
ושהדברים קורים אחרת משתכננת וזה בסוף לטובה? ( מן הסתם זה קורה בכל מקום, אבל
בהודו, יותר קל לשים לב לזה)
אז גם סיפורנו מתחיל ככה...
תכננו לנסוע לרצועת חוף שאנחנו מאד אוהבים (
אגונדה ) ולבלות שם את אחהצ והערב, לחזור
בערב הביתה, ובלילה לצאת למסיבה.
שינוי בתוכנית , שינה את כל התמונה לטובה .
ממש כשרצינו לצאת הופיע בעל הבית עם דרישות
בירוקרטיות של לחתום חוזה אצל עו"ד ... מיכה נסע איתו והחמש דקות הפכו לשעה
וחצי... הוא חזר עצבני וכולנו גם כן כי כבר היה מאוחר מידי לנסוע .
כעסנו על בעל הבית, ש"דפק" לנו את
התוכניות וקפצנו לים להירגע.
לספוט הקבוע, היכן שכולם נפגשים אחה"צ.
בדרך לים פגשנו את שני ותומר, שהלכו לאכול
גספצו' במסעדה בחוף, ולא הלכו לספוט הרגיל, והזמינו אותנו להצטרף אליהם .
למה אני מספרת את כל הפרטים הקטנים והלא חשובים
האלה?
כי רק בזכות זה שלא נסענו לאגונדה, שפגשנו אותם ונפתחה
האופציה ללכת לשבת איתם במסעדה על הים אחרי הספוט הרגיל – בילינו את אחד הערבים המדהימים שהיו לנו כאן.
כי- התגלגלנו לזה,
בבגדי הים שלנו ובלבוש החוף
שלנו-
מצאנו עצמנו בחוף הים של פטנם- שהפך להיות למחזה מרהיב ומקסים.
בדכ בכל ערב , המסעדות על החוף, מוציאות את
השולחנות והכסאות החוצה , וכל החוף מכוסה בשולחנות עם נרות.
הערב, נראה היה שכמות השולחנות והנרות הוכפלה-
המון המון המון אנשים, בכל מקום, החוף היה מפוצץ באנשים שמחים ומאושרים.
עכשיו, המון אנשים יכול להיות סיוט ועומס, אבל
לפעמים יכול להיות משמח ומענג.
אצלנו היתה אופציה מספר 2- היה פשוט שמח, אנרגיה
מדהימה של שמחה – צחוק של אנשים,המון ילדים מסתובבים בחוף מאושרים ושמחים, רוכלים
של פיצפקס זוהרים, והשיא- זיקוקים בלתי פוסקים.
עכשיו הסבר למי שלא מבין ולא מכיר-
ההודים חובבי נפצים וזיקוקים,
כל שנה הם משתפרים
ומוסיפים עוד ועוד לארנסל.
זיקוקים לא בטיחותיים בעליל שנמכרים בזול ובכל
מקום.
להודים כל חג הוא סיבה לפיצוצים, אבל מסתבר שערב
השנה החדשה במיוחד.
הכינו אותנו לזה, אמרו שיש המון זיקוקים בערב
הזה, אבל כמה שהכינו אותנו, לזה לא ציפינו.
דמיינו שאתם יושבים בלילה בחוף הים, וכל כמה
דקות משתגרת לכוון הים או באזור החוף רקטה של זיקוק.
עכשיו, זה לא איזה זיקוקים ממצ'וקמקים– זה זיקוקי
יום העצמאות, כל אחד מהם- שונים ומגוונים.
ויש גם את הקסטה.
הקסטה זה קופסא שמדליקים אותה ואז היא יורה לבד
רצף של זיקוקים , משהו כמו 18, או אולי אני מתבלבלת, אבל אחד אחרי השני ברצף
מסוים.
וברקע הכל- כל הזמן מופרחים בשמים כמויות כמויות
של פנסי נייר ( תמונה מצורפת תסביר את זה יותר ממני)- בתמונה יש אחד, דמיינו עשרות כאלה בשמיים
 |
| מדליקים, מחזיקים ונותנים לזה להתחמם |
 |
| מפריחים לשמיים |
 |
| גבוה גבוה זה עף לו |
בקיצור כך עבר הערב...וזו היתה רק ההתחלה..
ככל שהתקדמה השעה הגיעו עוד ועוד אנשים , לא היה
מקום בשולחנות( אנחנו היינו שם, בזכות זה שהם הלכו מוקדם יותר לאכול),
אנשים לבושים בבגדי מסיבת NEW YEARS EVE
שהביאו איתם מהבית,מאנגליה,בגדים חגיגיים
ונוצצים.
ואנחנו?
אנחנו בבגדי החוף הפשוטים שלנו, כי בספונטניות
נקלענו לזה ,
אני שככ
חשוב לי הלוק, שיחררתי לגמרי והייתי מאושרת מהערב שנוצר- שיעור חזק ב-let go
פתאם
מוסיקה
מאחורינו- המסעדה שבה ישבנו ( בחוץ, בחלקת החוף שלה ), התחילה את המסיבה.
כן, אחת המסיבות השוות, המעולות והשמחות של החוף
היתה שם.
הפתעה הפתעה
לא סתם מסיבה שמחה, אלא הרבה מהבהס היו שם- כולל
אחד המורים הצעירים שאנה קרועה עליו.
עכשיו, למי שלא מכיר- אנה היא אחת הרקדניות הכי
טובות שראיתם
אמנם רק בת 6, אבל רוקדת כמו מישהי שמאז ומעולם
רקדה, כל מוסיקה הופכת אותה לשמחה וכל מקצב אפשרי בשבילה.
תוסיפו לזה את השפעת ריקודי הבוליווד שהיא סופגת
כאן וקיבלתם חוויה מענגת ומשמחת.
אנה על הרחבה רוקדת , רוקדת ורוקדת- עם מיכה, עם
יאשו ( המורה החביב עליה ) ואם כל תיירת שהתחילה לרקוד איתה.
אי אפשר היה להפסיק להסתכל עליה ועל האושר שיש
לה בעיניים ברגעים אלו.
המסיבה היתה מההמת והפרט החשוב ביותר
המוסיקה היתה נוראית !!!!
אף פעם לא הייתי במסיבה שהמוסיקה היתה ככ לא
ריקודית, כזאת לא טובה ועדיין המסיבה מדהימה ואי אפשר להפסיק לרקוד.
כך המשיך לו הערב, בעונג צרוף- גם יושבים עם
חברים טובים, גם הילדים איתנו וחלק מהכיף הגדול שקורה כאן, גם מסיבה מאחורה למי
שרוצה לרקוד , גם זיקוקי דינור, ובכללי תחושת אושר.
והודיה על כך שאיזה מזל שלא נסענו לאגונדה
והתגלגלנו לכאן...
יכול להיות שאפלו לא היינו יודעים שזה קורה אם היינו באגונדה (
לא יכול להיות, בטוח).
הזמן עבר והתקרבנו לשעה 23:45.
שמענו מיודעי דבר שרבע שעה לפני חצות, מתחילים
הזיקוקים
תשכחו מכל מה שסיפרתי על כל כמה דקות זיקוקים
במהלך הערב- עכשיו התחילה המסה האמיתית.
חצי שעה של זיקוקים בלתי פוסקים- ברצועת החוף
שלנו וברצועות האחרות שסביבנו- זיקוקים זיקוקים זיקוקים, מכל כוון ובו זמנית, עד
כדי כך שכבר לא יודעים על מה להסתכל
המוני אנשים מקובצים על חוף הים וכולם יחד
בקריאות התפעלות ואושר.
מיכה הגדיר זאת ככה – בכל חיי במצטבר, לא ראיתי
כזאת כמות.
באמת, זה לא יתואר.
עכשיו שאני יושבת וכותבת , ונזכרת , אני שוב מתמוגגת
מהאושר שהלך שם בערב הזה.
ערב אקסטטי במיוחד
אחרי הזיקוקים שהגיעו אחרי כמה שעות של חגיגות,
הילדים כבר היו עייפים, התחלנו לצעוד לאט לאט לכוון הבית.
הגענו הביתה, החלפנו בגדים ( יותר טוב מאוחר
מאשר מאוחר יותר, וחזרנו להמשיך את החגיגות).
בהרבה מהמסעדות לאורך החוף היתה מוסיקה או מסיבה
, ופשוט עשינו סבב מסיבות.
היו מסיבות עם מוסיקה מעולה, אבל בלי אנשים,
מצאנו מקום אחד עם מוסיקת טראנס והאוס הודית, מהמם, אבל יותר מידי הודים, אז לרקוד
בפנים יכול להיות מבאס, אבל אפשר לרקוד ממול על החוף ולהתבונן בהודים הרוקדים, שזה
כשלעצמו חוויה מענגת.ועדיין המסיבה הטובה ביותר בחוף- היתה המסיבה בה בילנו את רוב
הערב, המוסיקה עדיין נשארה גרועה , אבל למי אכפת שככ נהנים
עברה לי מחשבה- שבטח ההודים שעוברים וצופים
במתרחש חושבים לעצמם-
המערביים האלה, איזה מוסיקה גרועה יש להם ואיך
הם מצליחים בכלל לרקוד לצלילי המוסיקה הזאת.
מצד שני- האנגלים הרבים שהיו שם ( אנחנו קראנו
למסיבה הזאת כמסיבה של האנגלים) , נראה היה שהם דוקא מיודדים עם המוסיקה הזאת...
שמחים, מרוצים, מאושרים ומרחפים חזרנו הביתה.
תמיד כיף לסיים יום עם חוויות מסעירות ועוצמה
רגשית.
HAPPY NEW YEAR EVERY BODY!!!!!!
נכון שמתבקש כאן תמונות- אבל אין.
פשוט אין
לא תכננו, לא הבאנו איתנו מצלמה, הבטריה בנייד
נגמרה, בקיצור היינו בחוויה לגמרי, לא תיעדנו.
יש דברים שנצרבים עמוק בפנים וזה מספיק.
ואם תרצו לראות – תצטרכו לנסוע לשם בעצמכם
אבל בגלל שמבקשים ממני תמונות, אז שמתי כמה תמונות של היומיום שלנו כאן בגואה...
 |
| בצ'אודי- "העיר" הקרובה. |
 |
| עדיין בצ'אודי |
 |
| אנה ולילה בבית שלנו בפטנם |