גוקרנה - קסם של מקום

נוסעים לגוקרנה, המקום האהוב עלינו, נסיעה קצרה ברכבת מהיכן שאנחנו גרים

היתרון בנסיעות ברכבת הודית- דלתות פתוחות ואפשר לעמוד ולספוג את הדרך

 גוקרנה.. גוקרנה... היית או חלמתי חלום?

נכבשתי בקסמה של גוקרנה , התמכרתי..

אולי זה קשור לעובדה  שבמהלך הטיול לא היינו בהרבה מקומות הודים אותנתיים

אולי זה קשור לעובדה שאני פשוט מכורה להודו ולדברים הקטנים שעושים אותה ל"הודו האמיתי"

מה יש בגוקרנה שעושה אותה למיוחדת ככ ומושך אותי להגיע אליה כל יום מחדש?

נתחיל בעובדה שזו עיר דתית ,

אבל בניגוד לערים דתיות גדולות כמו ורנאסי או פושקר ,

גוקרנה זו עירה קטנה מאד,

אין בה כמעט מכוניות , אין בה תנועה סואנת ,

ויש בה הרבה אנשים בדרך למקדש, אחרי המקדש, לפני הטבילה באגם, אחרי הטבילה באגם, באיזשהו שלב של משהו דתי.

בגוקרנה ,האותנתית, רוב הגברים מסתובבים עם לונגי , כנהוג בהודו,

העיר מלאה בחנויות שקשורות לתשמישי קדושה-

כלי מתכת שונים , מנורות שמן, כדים להבאת מים קדושים מהנהר, פעמוני מתכת ועוד אי אלו תשמישי קדושה מהממים

דוכנים של שרשראות חרוזי עץ ( סמלו של שיווה והגנה של שיווה), וחרוזים עשויים מגרעיני לוטוס

לונגים אותנתיים ( לונגים מהממים שניתן להשיג רק בגוקרנה וידועים בשמם הכה מקורי – (Gokarna longies  

במבחר צבעים , שקשה לבחור בינהם ( ובגלל זה בסוף קונים המון מהם)

נשים עומדות בכניסה למקדש עם צלחת עלה ובה סידור פרחים – מציעות למכירה ( בסכום זעום) לבאים להתפלל , להביא מנחה .

בכניסה למקדש

טיילים ממדינות שונות, שבאים לתקופה ארוכה לגוקרנה – לא תיירים שבאים לשבועיים להודו, אלא טיילים ותיקים "India lovers" שמסתובבים גם הם בגוקרנה לונגי

אנשים שמכבדים את התרבות ההודית .

רחובות וסמטאות צרות , עם בתים שצבועים בצבעים שונים, 

עם דלתות עץ מפותחות  וכל דלת מלווה בדלת קטנה ,

כדי שהפרות יוכלו להכניס את הראש לבית ולקבל אולי ליטוף, אוכל, שתיה, אבל לא להכנס לגמרי לתוך הבית.

בפתח כל בית מצויר סימן שנראה כמו מנדלה

כל בוקר האישה מציירת עם חול לבן , על המדרכה בכניסה לבית

בפתח כל בית מנדלה שמצוירת מחדש כל בוקר עם אבקת חול

הפרות- הפרות כאן זה באמת משהו אחר –

יש משהו נינוח בפרות כאן- הן פשוט חלק מהקהילה ,

הן מסתובבות באיזשהוא מין רוגע בין האנשים,

אפילו אנחנו התיירים והילדים לא מפחדים מהם,

מקסימום אם הן נדחפות מידי עושים להם פסססס ומזיזים אותם.

זכור לי רגע מסוים שעמדנו בפינת הרחוב, קבוצה של אנשים ודיברנו והפרות זזו ביננו, 

כל  אחד המשיך בשלו,

אנחנו המשכנו בשיחה והפרות המשיכו לזוז ביננו, הכל תוך כדי תזוזה ומין הרמוניה כזאת.

הפרות מגיעות אל האנשים, דוחפות את הפרצוף ומחפשות לקבל ליטוף או משהו לאכול.

יום אחד ישבתי במסעדה, מולי ישב אחד התיירים וקרא עיתון-

הפרה באה ורצתה לאכול לו את העיתון, תוך כדי שהוא קרא אותו .

אני יודעת שזה יכול להישמע מפחיד, אך זה לא היה, זה היה בעיקר מצחיק ויחד עם זה נינוח.

והאוכל ?

אח.. מעדנים אחד אחד.

מסעדות קטנות ופשוטות, למקומיים ותיירים, במחירים מצחיקים וטעים טעים.

מאכלים טיפוסיים לדרום הודו- מסאלה דוסה, אידלי, והלהיט החדש שגיליתי –

אופמה- דייסת סולת מלוחה המבושלת עם תבלינים הודיים וירקות,

התמכרתי קשות וכמעט כל יום היה לי הדחף לעלות מהחוף לגוקרנה רק בשביל האופמה.

( יש לציין שהדבקתי רבים מחבריי באהבת האופמה והיא הפכה ללהיט כאן אצלנו)

אפרופו אוכל- יש להם קינוח שנקרא- שירה !!!

בחיי,דייסת סולת מתוקה .

זה בערך המקום היחיד שהיה לי קל להסביר את השם שלי להודים- 

מציגה את עצמי ואומרת- כמו האוכל...

אחד הדברים היפים בגוקרנה זה שהעובדה שהמקום דתי, הצליח לשמר אותה אותנטית ולמחירים להיות זולים וידידותיים .

בניגוד להרבה מקומות בהודו בהם המחירים הרקיעו שחקים והסוחרים משלשים את המחיר,כאן בגוקרנה, ברוב החנויות אומרים את המחיר האמיתי – תיירים, הודיים, מקומיים- לכולם אותו מחיר ( זול )

יש משהו ככ מרגיע ומשחרר בלשמוע את המחיר האמיתי ובלי הצורך להתמקח .

באמצע העיר ישנו האגם- מלוכלך ומג'ויף אך עם קסם עצום.

נימפאות צומחות שם במים, וכל האגם מוקף גתות ( גת הכוונה למדרגות היורדות אל המים),

ובגתות נערכים  הטקסים.

רוב הטקסים שנערכים שם הם אם מישהו מההורים נפטר ( אסור לערוך את הטקס אם שני ההורים בחיים), והטקס הוא לשחרור הנשמה מהארץ, להבטחת המנוחה בהמשך מעגל החיים.

זהו אחד הטקסים החשובים בהינודואיזם ,

במידה מסוימת אפילו חובה( לפחות כך הסביר לנו אחד מעורכי הטקסים שם)

לטקסים יש גינונים, סימבולים , ,כוהנים, שמובילים את הטקס, שלבי טבילה ועוד ועוד חלקים שמרכיבים את הטקס, לכל אחד משמעות משל עצמו.

אנשים עולים לרגל לגוקרנה בשביל לערוך את הטקסים האלה, ואנחנו כמובן ישבנו וצפינו, מרותקים למתרחש ( למצוא ילדים מרותקים להתרחשות מסוימת זה לא דבר מובן מאליו...)

גוקרנה בשבילי שופעת פינות חמד, תחושת נינוחות ושלווה שלא ניתן להשיג בכל מקום...

זה בקצרה על גוקרנה , וזה עוד לפני שהתחלתי לספר על הפריטים המדהימים שניתן לקנות כאן....

פאי הוטל- שננו את שם המסעדה- טעים טעים וזול זול, בתמונה אנחנו בשלהי...

עקבנו אחרי תהלוכה של אנשים שזרקו אחד על השני אבקות צבע- זה נגמר באגם בקרצוף הגוף השיער והבגדים

נימפאה מהאגם

אחת הדרכים לגוקרנה מקודלי ביץ'- המקום בו היינו- מגן עדן לגן עדן בעשר דקות הליכה

לא קשור לגוקרנה- אבל תמונה שריגשה אותי ורציתי לחלוק אתכם

אנחנו נראות מאושרות? באמת היינו!!!יום של כיף עם חברות טובות. בתמונה רובי- שהיא הכירה לי את גוקרנה ובזכותה נכבשתי בקסם

כל בוקר ראינו אותו- בדרכו מהאגם , אחרי טבילת הבוקר אל המקדש.

דלתות מקושתות ודלת קטנה לחסום את כניסת הפרות- כך נראות דלתות בגוקרנה

הודו או לא הודו? בדרך אל המקדש או מהמקדש

תשמישי קדושה, לונגים וסרטים לטקסים

שרשראות טיפוסיות- אני עם שרשרת מזרעי לוטוס, אומרים שזו הגנה של לקשמי אלת השפע...