גואה הלוך וחזור..הלוך וחזור

אוקטובר נובמבר

החודש השני למסע, אוקטובר ,התחיל בכוון של להשתקע.

אמנם לא היינו מתואמים – מיכה רצה להשתקע למשך כל התקופה , עד שנגמרת הויזה ב22 לפברואר.

ואני רציתי להשתקע לחודש חודשיים- כי רציתי לטייל ורציתי להגיע

למקומות חדשים

דרום הודו, שם עדיין לא הייתי-

 קרלה, טמיל נאדו , קרנאטאקה ,

היו לי תוכניות מרחיקות לכת.

זה לא היה בתכנון להגיע ככ מוקדם לגואה,

אבל הגענו-

כבר בחודש השני למסע .

( ואם מענין אתכם לקרוא איך זה קרה-

כתוב על זה בבלוג עוזבים את דרמסלה )

ההגעה לגואה היתה חלקה והרגישה כמו להגיע הביתה

( אפשר לקרוא על כך בהרחבה בפוסט  הנחיתה בגואה).

והרגשתי שבקלות אני יכולה לעבור לגור כאן לשנים הבאות.

ואז, נכנסנו למין דבר כזה , שהיה כמו החיים הרגילים

חיפוש בית- היה מייגע ומתיש כמו חיפוש בית בת"א או בפ"ח ( אין הצע טוב, יש רק ביקוש)

פעמיים בשבוע חוגים לילדים ( בלט לבנות וקיק בוקסינג לבנים- אלא מה?)

בכלל החוגים הכניסו מין מסגרת של שגרה וגרמו לי להרגיש כאילו לרגע אחד אני מערבית שחייה בגואה

כאילו לא עברו 20 שנה מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן

כאילו התוכניות שלי לעבור לגור בגואה ושם לבלות את חיי, אכן התגשמו,

כאילו, רק בכאילו...

באנו לגואה כי הבנו שהילדים צריכים חברה ( יותר נכון שפע, כי חברה לקטנים יותר היתה בכל מקום, אבל חברה למתבגר זה כבר משהו אחר.)

בגואה, ידענו שיש ילדים גדולים

הרי יש קהילה רצינית שחייה שם, וגם הילדים שלהם גדלים ומתבגרים.

חשבנו שנבוא לגואה, הילדים יכירו חברים

יהיה להם טוב

לנו יהיה זמן לעבוד

נוכל להיות יחד המשפחה והילדים יוכלו להיות עם חברת בני גילם.

חשבנו..

אבל זה לא עבד ככה.

כי מסתבר, שזה לא מספיק  להגיע לגואה ולחשוב שתהיה חברה.

במקום שיש קהילה חיה ותוססת

אז יש שגרה

ויש חיים

וכולם עסוקים

אמנם בקצב אחר

הרבה יותר שאנטי

אבל האנשים שחיים שם עסוקים

והילדים?

הם בבהס...

מה חשבנו לעצמנו?

האמת שבהתחלה חשבנו שבגואה נרשום את הילדים לבהס

אבל

כשהגענו לשם לא ממש התחשק לנו

אולי כי הגענו מוקדם מידי בשלב המסע

עדיין ככ נהנו להיות יחד כולנו

אולי זה כי גם אנחנו נהנינו מהעובדה שאין שעת קימה בבוקר, שאין שעת שינה בערב

הרי שילדים הולכים בבוקר למסגרת זה אמנם משחרר את ההורים לכמה שעות, 

אבל כשהם לא הולכים

אז גם ההורים משוחררים- מלקום מוקדם, מלעשות ססנדוויצ'ים מלהיות מחויב למסגרת כלשהי.

אז כנראה שהיינו שם

כי המחשבה על לרשום אותם לבהס לא הסתדרה לנו.

מה גם שהם לא רצו

הבטחתם לנו חופש לשנה, מה פתאום בהס?

אז הם לא הלכו לבה"ס....

וכך היה יותר קשה להתחבר ( אין מה לעשות מפגשי היומיום 

במסגרת עושים את שלהם).

מה גם שבגלל הזמן שהגענו ( בערך חודשיים לפני תחילת העונה)

עדיין לא היו הרבה תיירים ומשפחות בחופש

ואז מצאנו את עצמנו

במקום הנפלא הזה קוראים לו גואה,

בחופש

מוקפים במשפחות שהן לא בחופש...

בנוסף, בצפון גואה ( אנג'ונה, ואגטור , ארמבול)- 

יש חיים תוססים, הרבה אפשרויות להעביר את הזמן, אבל

הדברים מפוזרים

זה לא מרחק הליכה ממקום למקום

זה מרחק נסיעה בטוסטוס.

כולם שם מתניידים על טוסטוסים

בכל מקום ניתן לשכור טוסטוס.

אנחנו לקחנו שני טוסטוסים, ולי לא הייתה ברירה אלא לנהוג ..

טוסטוס זה קל, זה פשוט

ובכל זאת

אם אין לך נסיון קודם, ולא ממש מסבירים לך מה לעשות

יש סיכוי גבוה שתיפלי

אפילו ביום הראשון

מזל שהרכבתי את שפע ולא ילד אחר, מזל שלשנינו יש אאינסטינקטים טובים לזנק ברגע הנכון

מזל שאני מחליקה על רולר ורגילה לנפילות בכביש

ומיומנת בחבישות ובהחלמה מכאב של כביש 

ובכל זאת, אפילו שבקושי נפצענו

אפילו שזו היתה נפילה קלה ,עדיין זה כואב

ןלא רק כואב

גם מכניס חוסר בטחון למי שמלכתחילה לא היה ה הרבה בטחון בנהיגה בטוסטוס .

דוקא את העובדה שצריך לנהוג בצד השני של הכביש, כמו באנגליה, דוקא זה הלך לי בקלות).

אז היתה נפילה ביומי הראשון

ואחכ היתה עוד נפילה

ואמנם לא נפצעתי קשה

לא שברתי שום דבר

אבל עדיין כל ענין הנהיגה קצת ביאס אותי.

בלי קשר לזה , שזה מדהים הקטע של האופנועים

הנופים והמרחבים שנוסעים בהם

העוצמה שיש בנוף הטרופי

תחושת החופש.

ועם כל היופי והנפעמות היה את הכווץ הזה.

מין כווץ כזה שהרגשתי אותו בכל פעם שעליתי על האופנוע.

לאט לאט ראיתי שיש דברים שאני מעדיפה לא לעשות

מקומות שאני מוותרת להגיע אליהם

רק כדי לא לנהוג.

זו היתה הנקודה בה הבנתי שצריך לעזוב את אנג'ונה ולעבור לפלולים.

בפלולים הכל קטן יותר.

אפשר להגיע ברגל ממקום למקום

אפשר על אופנוע אבל זה נסיעות יותר קצרות, התנועה לא סואנת כמו באנג'ונה

יש יותר משפחות בחופשה

הבה"ס שם יותר קטן ומאד אינטינימי

ובכלל ההבנה היתה שצריך לעבור לפלולים.

ניסינו את אנג'ונה, היא נהדרת

אבל לא בשבילנו כרגע

(מיכה דווקא רצה להשאר באנג'ונה , היה לו ממש טוב שם).

הילדים דוקא רצו לחזור לפלולים...

אז בשלב ראשון נסענו שוב לחופשה בפלולים.

הפעם עם סבתא שבי

הפעם לקחנו בקתות על הים.

בילינו כמה ימים כאן

במהלכם יום אחד הסתובבנו אני ומיכה על אופנוע חיפשנו בית... ראינו המון המון בתים

רובם קטנים

חלקם חורבות

אבל בסופו של אותו יום מצאנו בית

גדול , אפילו מאד, המון מרחב, תנאים טובים, מטבח גדול

המון מרחב כבר אמרתי?

בקיצור המשימה הזאת עברה בהצלחה...

מה שכן, אף אחד לא רוצה להשכיר לחודש, 

בקושי לשלושה חודשים ( רוצים לתקופה ארוכה יותר)

באיזשהוא שלב הבנו שלא נצליח להשיג ככה בית והתחלנו לחפש ל3 חודשים

( שזה אומר בעצם להיות כאן עד סוף הויזה ).

חזרנו לאנג'ונה לספר לבעלת הבית שלנו שעוד כמה ימים אנחנו עוזבים,

זה לא היה קל,

כי אהבנו אותה מאד, אהבנו גם את התנאים והנוחות שהיו לנו כאן

אבל במעט ימים שנשארו לנו שם הרגשתי יותר ויותר איך אני מתכווצת ומחכה כבר למעבר לפלולים

( שוב רוצה להזכיר- הבחירה היתה בין טוב לטוב יותר,

אשרינו שאלו הדברים שאנחנו צריכים להתלבט בהם)

עברנו תהליך של השלמה עם זה שהטיול שלנו משתנה,

שבעצם אנחנו הולכים להשתקע כאן עד סוף הויזה ,

אבל אם לילדים תהיה חברה שתעשה אותם מאושרים , זה יכול להיות אחלה דבר .

פלולים מרגיש טוב

יותר אינטימי

פחות סואן

יש לנו כאן חברים

מתחילים להיות לנו כאן חיים

עכשיו צריך רק שהאינטרנט יעבוד ( הודו... לוקח זמן לכל דבר)

שאנחנו נוכל לעבוד

שהכסף יזרום

ואז הכל יהיה מושלם

לא????!!!

* הערת המחברת- שום דבר לא מושלם... גם כשאתה מטייל בעולם...

שקיעות מרהיבות בחופי גואה- כל ערב הופעה חדשה ושונה

אופנוע אחד מיכה והקטנים אופנוע שני אני ושפע ..ככה מתנהלת משפחה 

אנה שותה צ'אי ברחוב- הודים סקרנים מתחקרים אותה... שגרה...

יומולדת 6 לאנה , גואה

זה התחיל עוד בחופש הגדול, בטרם צאתנו למסע...

סדרה של ימי הולדת מוצלחים של חברות,

ובסופם כל יומולדת אנה אמרה- 

ככה אני רוצה שיהיה ביומולדת שלי.

        היא אפילו הגדילה לעשות, שבאחד מימי היומולדת היה ג'נגלר שלימד והופיע והיא נהנתה ככ ,

אותו היא רצתה להזמין גם ליומולדת שלה ושאלה אותו אם יהיה בגואה ביומולדת שלה כי היא רוצה שהוא יבוא להופיע ביומולדת...

בכל השיחות על היומולדת והתכניות שלה על החברות האלה והחברות האלה, שיהיו ביומולדת ,התכווץ לי הלב, כי ידעתי שזה לא יהיה ,

בטח לא בדרך בה זה נראה בדמיון שלה כרגע.

אני כבר ידעתי שלה יהיה יומולדת בגואה,

שהיא לא תהיה מוקפת בחברות שלה,

אלא רק במשפחה שלה ואולי עוד כמה אנשים שנכיר היכן שלא נהיה בזמן הזה.

אנחנו יצאנו בתחילת ספטמבר והיומולדת בתחילת נובמבר.

איפשהוא שבועיים לפני,

אנה התחילה לדבר על סבתא, ומתי סבתא כבר תבוא לבקר אותנו ,

ובכלל – הכי טוב שסבתא תבוא ליומולדת שלי...

שיחה עם סבתא ( הידועה בכיונויה סבתא שבי ),

בדיקה שהיא פנויה בתאריכים האלה ,הביאה לזה שסבתא מגיעה .

ולא סתם, היא נוחתת בגואה ביום עצמו, ב6 לנובמבר .

( אמא שלי מדריכת טיולים, טיסות וקפיצות לחו"ל לא מפחידות אותה,

ובכלל באוגוסט היא היתה בהודו עם קבוצה אפילו הויזה שלה עדיין בתוקף)

אבל מה- החלטנו לשמור את זה בהפתעה לילדים.

לכולם.

זה היה קשה, כי אני ממש התרגשתי ככל שהימים עברו,

ממש רציתי לשתף את הילדים בזה, אבל התאפקתי...

( לפחות יכולתי עם מיכה לדבר על זה)

יום היומולדת עצמו הגיע .

הלוקיישן הנבחר ע"י אנה היה פארק מים.

כן, כן, באנג'ונה יש פארק מים והוא אפילו 5 דקות נסיעה מהבית שלנו.

הזמנו כמה חברים מכאן להצטרף אלינו ולבלות איתנו את היומולדת.

אמצע השבוע, עדיין לא העונה, אנחנו כמעט לבדנו בפארק מים.

אחלה פארק מים.

היום עצמו היה נפלא,מגלשות מים, איזה תענוג.

אפילו מתנות הגיעו, ממש יומולדת כהלכתו.

ועוגה, כן כן אפילו עוגה.

בירור בבית קפה היכן אפשר להזמין כאן עוגה ליומולדת,

הביא להצעה נדיבה ביותר של אחת הישראליות המתגוררות כאן-

היא תעשה את העוגה, היא עושה עוגות יומולדת כאלה של ילדים,

עוגות שוקולד עם רוטב שוקולד עשיר וסוכריות צבעוניות של עוגה שהיא מביאה מהארץ...

תודה רבה איילה, אכן מתנה נפלאה...

בקיצור- מה אומר ומה אגיד-

יומולדת כהלכתו-

פארק מים, חברים, מתנות, עוגה ו...

לקראת השעה 16 הופיעה סבתא.

מראש סידרנו שתבוא מונית לאסוף אותה מהשדה תעופה,

תוריד אותה בפארק מים והמונית תמשיך הביתה לפרוק שם את המזוודות.

אני מתגלשת עם שפע וגוני וכל הזמן פוזלת לעבר הכניסה...

פתאם אני רואה בזווית עין את אמא שלי, עומדת עם מיכה,

היא הגיעה!!

ואף אחד מהילדים עדיין לא שם לב.

אני פונה לשפע וגוני- בואו, יש לי הפתעה בשבילכם

מה? איזה הפתעה?

בואו, בואו..

שפע: בטח הפתעה מאפנה

אני: לא, ממש לא, נראה לי שתאהב את ההפתעה

אני מסתכלת בזוית עין הצידה לכוון אמא שלי ומחייכת באושר.

שפע: אמא, למה את מחייכת, מה קרה?

אני: בוא בוא, תראה את ההפתעה..

אנחנו מתקדמים לכיוונה, ופתאם גוני מתחיל לרוץ אליה.

שפע עוד לא קולט מה קורה וממשיך בשלו שבטח ההפתעה מאפנה ואיזה הפתעה יכולה להיות כאן בפארק מים..

אבל הוא רואה שגוני רץ לכוון מסוים, ומחבק מישהי..

שפע מסתכל , העיניים שלו נפתחות, חיוך עצום מתפשט לו על הפנים

סבתא!!!!

ורץ אליה באושר.

כמו שהתרגשתי ובכיתי כשזה קרה,

כך גם עכשיו, שאני כותבת את זה, אני בוכה מהתרגשות ,

כשאני מעלה שוב את הסצנה במוחי.

חיבוקים, התרגשות, ואנחנו פונים לכוון אנה שעוסוקה בבריכה,

מחכים שתסיים להתגלש, קוראים לה, והיא מהבריכה-

סבבתתתאאא!!!

ורצה אליה.

אושר גדול

היינו יחד עוד בפארק מים

עד הסגירה כמובן, ככה זה אצלנו במשפחה-

פארק מים זה מהפתיחה ועד הסגירה, אין משהו באמצע)

ואז חזרנו הביתה,

למזוודות המחכות ולמתנות והדברים שהזמנו מהארץ והגיעו אלינו עם סבתא,

בדכ היא מגיעה אלינו עם מתנות מחו"ל מאירופה, הודו, אוסטרליה,

הפעם היא הביאה מתנות מחו"ל- מחוץ להודו...

אני, שבדכ משתדלת לא לתפעל יותר מידי את החברות שלי, ולא להתערב מידי,

הפעם נקטתי יוזמה.

בגלל ההפתעה, רציתי שלילדים יהיה משהו גם מהחברים שלהם,

שסבתא תביא את עצמה אבל גם "מזכרות" מהחיים שלהם שהשאירו בארץ.

פניתי לאמהות, האמהות של החברים של הילדים- של גוני ושל אנה,

סיפרתי להם שאמא שלי מגיעה וביקשתי שהילדים יכינו להם מכתבים וברכות לאנה ליומולדת.

לשפע אפילו לא פניתי לאמהות,

ביקשתי משתי חברות טובות שלו והן כבר ניהלו את הענינים.

( היתרונות בילד מתבגר עם חיים סמי עצמאיים).

ירון והילה, חברים טובים מפרדס חנה היו נקודת האיסוף,

תודה ירון והילה

ירון העביר הכל בסופו של דבר לאמא שלי.

( דרך אבא של מיכה, שכמו שעזר תמיד כשהיינו בארץ,

גם שאנחנו בהודו, הוא ממשיך לעזור)

והכל בחשאיות ובסוד ...

הגענו הביתה, מולנו המזוודות וסבתא מתחילה להוציא...

מתנות יומולדת לאנה מהחברות הטובות שלה,

ברכות מקסימות וציורים,-

מחברת קסומה של צביעה שמאז היומולדת היא רק צובעת אותה ומתעסקת בה שעות,

ועוד מתנות משמחות וציורים מקסימים

פתאם גם לגוני, ילד הספרים שלנו, מתחילים לצאת ספרים:

ספר המשך של הספר שהוא בדיוק סיים לקרוא,

( עכשיו ברור למה אמא אמרה שיחכה איזה שבוע, בטח עוד שבוע יגיע הספר שהוא מחכה לו...)

ספרים מהחברות- אחיות שלי ,

פליימוביל קטן ( אין מקום לגדולים...) מחבר טוב,ועוד

משפחות שכולנו חברים- גם ההורים , גם הילדים בינם לבין עצמם-

שלחנו לנו מכתב לכל המשפחה,

לכל אחד מהילדים,

ולשפע מהחברים והחברות שלו, מכתבים,ברכות,

החברות של שפע שחלקן אוהבות ומכירות טוב את גוני ואנה ,

שלחו לכל ילד מתנה קטנה ומכתב מושקע ויפה.

קיבלנו מאכלים שאנחנו אוהבים ורגילים-

מקניטה איכותית- סוף סוף נוכל לשתות את הקפה כמו שאנחנו אוהבים..,

טחינה כמובן, מיסו לגוני, ועוד ועוד.

אפילו שקית ענקית עם חטיפים הגיעה אלינו.

(ואנחנו אפילו לא ביקשנו...)

השפע היה רב..

האנשים שאנחנו אוהבים הגיעו אלינו- לכל אחד מאיתנו

סבתא הגיעה אלינו והביאה לנו חיבוק מהחיים שהיו לנו בארץ עד לפני חודשיים.

לשפע, זה לא סוד, היה הכי קשה לעזוב את הארץ,

את החיים שלו, את כיתה ח' שהוא מפסיד

-שנה שלמה, אמא, את יודעת מה זה שנה שלמה שאפסיד...

בכל המכתבים מכולם,המוטו שחזר אצל כולם היה – תהנה, תהנה,

זו חוויה של פעם בחיים, תחווה אותה בהווה,

אל תחשוב על מה אתה מפסיד ( והיו שהגדילו וסיפרו שאתה לא מפספס שום דבר...)

אלא איזה כיף לך עכשיו-

שנה של חופש,

שנה שלמה להיות עם המשפחה שלך שאתה ככ אוהב,

עם האחים שלך הנפלאים והמקסימים,

זאת חוויה לכל החיים, נצל את הזמן ותהנה.

תהנה תהנה תהנה

אנחנו מתגעגעים אליך, אתה חסר לנו , אבל תהנה כרגע, כי איזה כיף לך!!!!

הרגשנו שכולם פתאם באו אלינו לכאן, לביקור, לגיחה.

אמנם אנחנו שומרים על קשר בווטסאפ עם החברים,

ועדיין, קבלת המכתבים והמתנות, עשתה משהו אחר.

מרגש, פשוט, מרגש

לכולנו,

ואת כולנו.

המשפחה שלנו באה לבקר אותנו- אמא שלי שהגיעה והביאה עימה את כולם,

את המשפחה שלנו בדם – המשפחה של מיכה-

סבתא נתן, את איציק וחמוטל ( גיסי וגיסתי),את נעם עמית וגילי הבני דודים,

את החברות, אחיות שלי- רוני , נונה, מיכלי , איריס

את סבא נתן- אבא של מיכה שרצה גם להצטרף לנסיעה ובגלל המהירות בה התארגנה הנסיעה לא היה מספיק זמן לקבלת הויזה והוא נאלץ לצערו ולצערנו לותר-

אז להגיע פיזית הוא לא הגיע, אבל שלח מכתבים כנים ומרגשים לכל אחד מהילדים,

ומתנה לאנה ליומולדת

וכמובן שרותי העברת המתנות לסבתא שבי+ נסיעה במיוחד לפרדס חנה לאסוף לנו כרטיס אשראי,

האמת, התרגשתי ואף דמעתי שקראתי חלק מהדברים...

ואם זה לא מספיק- נקישה בדלת ומופיעה ראמונה ,

בעלת הבית המדהימה שלנו ובידה עוגת שוקולד יפה וחמודה – עם השם אנה כמובן באנגלית.

איזה יום

איזה יומולדת

איזו הפתעה

איזה מרגש.

אנה שלנו, מאז ומעולם היא היתה כזו שמחליטה דבר, ואז הוא קורה.

גם הפעם

בזכותה זכינו כולנו

תודה לך אנה

תודה לסבתא שבי על הביצוע הספונטני והקליל

אנחנו הולכים לבלות יחד עכשיו 12 יום

איזה כיף לנו

אנה צובעת וצובעת וצובעת, הכל מהחוברת הזאת, איזה כיף למצוא ענין במשהו

סבתא שבי- הישר מהשדה תעופה אל הפארק מים 

תודה ראמונה על עוגת היומולדת מס. 2 לאותו היום

בגד בלט, לשיעורי בלט, ה- מתנת יומולדת שהגיעה אליה

ועוד אחת של הבגד בלט