דלהי פעם שניה

עזבנו את אמריצר והמשכנו עם דרך התחבורה החדש.

רכבת  ac 2

מה זה אומר?

כידוע הודו מרושתת במסילות רכבת(מתנה שנשארה מהבריטים)ולהתנייד בהודו ברכבות זה נוח מאד.

אמנם לפעמים הדרך לוקחת יותר שעות מאשר בכל תחבורה אחרת ,

אך עדיין אפשרות המרחב ברכבת היא עצומה.
יש כמובן את הענין שאפשר בכל רגע לקום לחלץ עצמות או ללכת לשירותים.

אבל זה מעבר-
כי רוב הקרונות בנויים לשינה.

זה אומר שכל אחד יושב לא על מושב אחד אלא על ספסל שלם מרופד באורך גוף ממוצע.
איך נכנסים כמה אנשים בקרון כזה?
בקומות כמובן...

וכאן נכנס המספר-

3ac

שלוש קומות של מיטות משני צידי הקיר (6אנשים ביחידה אחת)
2 ac 

שתי קומות של מיטת (4אנשים ביחידה אחת)

אפשר לנסוע בכל תקציב.
הנסיעה ההודית הבסיסית היא במושבי עץ קשים.

לא מיטת ולא כלום.אין מקומות שמורים ואין מזגן כמובן..

אנחנו קוראים להם-רכבות שואה...

הרמה הבאה-  sleeper.
ספסלי שינה ,בלי מזגן-עמך אבל קצת יותר נוח.

מכאן זה מתחיל לעלות...

ac מזגן-מילת הקסם שהופכת כל דבר למשודרג.

אנחנו לקחנו ac אלו היו הכרטיסים היחידים שהיו פנויים.

נכנסו לרכבת.
הגענו לגן עדן.

הילדים לא האמינו למראה עיניהם- מיטות ברכבת?

מיד טיפסו למעלה, והכריזו על " האחווה העליונה"- בנו לעצמם זולה קטנה.

שפע מיד אמר- למה אנחנו טסים לגואה  ולא נוסעים ברכבת 38 שעות? איזה כיף כאן

( נראה לי שאחרי 38 שעות ברכבת הוא לא היה מדבר ככה...)

בקיצור חוויה רצינית, אושר גדול.

מסכנים ההודים- אין ספק שאנחנו לא רק משפחה בתנועה, אלא גם משפחה מרעישה – הכי הרבה רעש בקרון היה מאיתנו- כי כשהילדים שמחים, קשה להשתיק אותם...

אחרי שנהניתי ככ מהנסיעה במונית, עלינו מדרגה – הנסיעה ברכבת בתנאים האלה משודרגת יותר...

טוב, בהחלט אני יכולה להתרגל להיות מעושרת...

הילדים חגגו למעלה ואני חגגתי למטה -

לבהות מהחלון שעות, אורך הנסיעה המשוער 8 שעות, מתוכם כמעט 6 שעות לאורך שדות אורז,

מרחבים מרחבים של שדות אורז – ירוק חי ובהיר- בהיתי ובהיתי ובהיתי- זה כמו מדיטציה-

יש משהו ככ מרגיע ומשתיק את הנפש בשדות האלה.

הנסיעה ברכבת הוכרתה כנסיעה מהממת-

חוויה כמו שרק נסיעה ברכבת הודית יכולה להיות-

בכל עצירה עולים מוכרי הצ'אי, אוכל מבושל, חטיפים- מה שתרצו יש ברכבת, יש על הרציף,

ואנחנו כמובן לא דילגנו על אף אחד מהם... טעמנו הכל , ניסינו הכל...

יש משהו ברכבת – איך שעליתי עליה נהייתי רעבה, מין רפלקס מותנה כזה של נסיעה ברכבת הודית,בכל תחנה רציתי משהו לאכול ...

רכבת הודית

הגענו לדלהי

הפעם זה יהיה שונה, ידעתי את זה

ידענו לאיזה מלון נלך (בדקנו אותו כבר בפעם הקודמת בדלהי, רשמנו את מספר החדר שאהבנו והזמנו מראש את החדר הספציפי)

בהודו, כמו הודו- גם אם הוא אומר לך שיש בוקינג אתה לא יודע אם זה באמת יהיה.

אז עשיתי התכוונות- שהחדר שאנחנו רוצים יחכה לנו,

אבל בהתכוונויות צריך להיות מאד מדויקים ולא לשכוח אף פרט...בייחוד בהודו...

החדר חיכה לנו , אבל המזגן לא עבד.... חחח...

לא נורא, בסוף במקום החדר הזה שהיה מין סוויטה משפחתית, קיבלנו שני חדרים נפרדים – אחד לנו ואחד לילדים , אחד מול השני .

הגענו בערב- ירדנו לרחוב, ואכן, כמו שחשבתי- להגיע לדלהי בפעם השניה זה כבר משהו אחר..

נהנינו מאד- הסתובבנו בין דוכני האוכל(אלא מה) והרגשנו בבית(אפילו הילדים).

זאת שוב דלהי שאני אוהבת, אושר.

היה לנו למחרת יום שלם להעביר בדלהי , והחלטנו שהפעם בניגוד לפעם הקודמת נכין את עצמנו ונברר מה באמת יש לעשות עם ילדים בדלהי .

מיכה מצא אתר שנותן אפשרויות בילוי עם ילדים בדלהי, והתלבטנו לאן ללכת-

מכל עבר שמענו על אקשרדם , מקדש חדש שנבנה , כולם המליצו על זה ברוב קולות...

קצת רחוק מהעיר, אבל תסעו במטרו, אין בעיה .

( לא תשמעו נהג ריקשה אומר את זה כמובן...)

אקדים ואומר- שכל היום הזה , גילינו את דלהי האחרת- דלהי הנקיה, מצוחצחת, מודרנית.

זה התחיל במטרו- תשמעו – יותר נקי מאירופה- נשמע מוזר אבל באמת כך.

נקי , מסודר, אפילו מפה של מטרו על הקיר וכמובן שהכל כתוב באנגלית ( וגם בהודית).

הרכבת עצמה- מגיעה בתדירות ממש גבוהה,

מזגן חזק חזק- מה שכן, בתחנה כמה שניות להכנס ולצאת עד שהיא מפליגה הלאה-

בתחנות עמוסות- גל של אנשים דוחף אותך- מהר מהר להספיק לצאת...

( עוד חוויה ...)

אני חושבת שהדבר הכי מפתיע היה לגלות תחנה עמוסה במיוחד , ועל הרציף- טורים של אנשים- עומדים בתורים!!! 

הלו?  is it india?

הנסיעה היתה נהדרת –מה אני מתלהבת? בסהכ רכבת תחתית.

אבל פתאם לגלות את דלהי המודרנית, האחרת, עם האנשים שלבושים מערבי לחלוטין,

והמזגן, אח המזגן...

נסענו בנעימות לצד השני של העיר ( למי שלא מעודכן-  דלהי היא עיר ענקית – בסביבות 22 מליון איש גרים בעיר הזאת...)-

במקום בריקשה מיוזעת ,חום מהביל והמון כסף על נסיעה ארוכה שכזאת-

נסענו במטרו- הממוזג ( סליחה אני כל פעם חוזרת למזגן כאן, אבל בימים החמים והלחים בטרוף, חום שלא דומה לחום של ישראל- המזגן הוא נווה המדבר בחום הזה ).

להודים יש את הענין של ללחוץ ידיים למערביים, להצטלם איתם ולשאול המון שאלות.

זה לא פסח על מוכרת הכרטיסים במטרו- כשהגיע תורנו, היא התעלמה ממיכה ,דרך האשנב  הושיטה את ידה לגוני הבלונדיני- לחצה את ידו ורק אז היתה פנויה לשמוע לאן אנחנו רוצים וכמה כרטיסים.

מטרו מודרני, אבל יש מנהגים שנשארים תמיד... אותי זה מאד שעשע.

יצאנו מהתחנה ולקחנו ריקשת אופניים למקדש- זה כאן ליד, אבל שוב, החוויה...

שתי ריקשות למשפחה אחת...

והמקדש? לצערי הרב אסור להכניס מצלמות וטלפונים... כי חבל,

באמת, חבל שאני לא יכולה להראות לכם את זה ...

אחד המקומות היפים שהיינו בהם.

מקום ענק- מדשאות וגנים כמו בורסאי ( כן, באמת)

התחושה היתה כאילו אנחנו בארמון- פשוט ארמון.

עבודות גילוף באבן מדהימות, עבודת נמלים – למי שמכיר את ארמונות המהרג'ה ברג'יסטן- זה מזכיר את זה מאד.

שוב פסענו במרחבים עצומים של שיש, אומנות ונקיון...

אנחנו בדלהי???

בילינו שם את כל היום- כולל סרט באולם קולנוע ענק המתאר את סיפור חייו של אותו חכם שהמקדש בהשראתו, כולל שיט במקום מקורה המספר את ההסטוריה של הודו.

לא נעים להגיד, אבל כולנו נהנינו ( שוב מזגן, אבל לא רק).

באמת באמת שיחקו אותה , יפה, מקצועי, מלמד,

ממליצה בחום רב רב על המקום הזה .

והילדים גם.

באמת חבל שאי אפשר היה לצלם....

אמנם היו לנו כמה תוכניות להיום, אבל בסופו של דבר בילינו את רוב היום במקדש,

 אז שמנו פעמינו אל היעד הבא

אל חנות אנוקי.

עכשיו, רובכם בטח לא מבינים על מה ולמה המאומה,

אבל אלו מכם שמכירים אותי מתקופת עיצוב הבגדים, מהתקופה שהבאתי טקסטיל לבית- יודעים. על מה אני מדברת ...

הבדים של אנוקי היו הבדים בהם השמשתי להרבה מהבגדים שעיצבתי ,

הטקסטיל לבית היה ברובו מהחנויות שלהם...

אנוקי אהובתי...

אנוקי היא חברה הודית , מאד מאד איכותית-( ויקרה מן הסתם)

הם עובדים בצורה קיבוצית יחסית, והטקסטיל שלהם מעבר להיותו כותנה משובחת, מאופיין בהדפסים  רג'יסטנים יפיפיים., עבודת יד כמובן.

יש להם מבחר רב של טקסטיל לבית ובגדים...

תמיד להגיע לחנות שלהם זו חגיגה בשבילי..

יש להם בדלהי כמה סניפים ואנחנו הלכנו לסניף הראשי בדלהי, בו גם יש הכי הרבה מבחר..

15 שנה לא ביקרתי שם, התחלתי להתרגש....

הגענו למקום, ואני מעבירה ידיים בין הבגדים,עוברת בגד בגד, לא לפספס כלום-

אנה מדברת אליי,אני פונה אליה ואומרת-

אנה, עכשיו אני לא פנויה לשום דבר, רק אני בחוויה שלי כאן...

אז היא להלכה לאבא...

 עלתה איתו למעלה – לבגדי הגברים, הילדים והטקסטיל לבית...

בילינו כמה שעות שם... הצטיידנו בבגדים- למיכה, לאנה, לי, ( הבנים לא רצו)- וקנינו גם וילונות, מפות , כריות ועוד דברים לבית ( שלחנו בחבילה ).

אכן בילינו שם כמה שעות של אושר- 

ומה עם הילדים אתם שואלים?

זה אזור מאד מאד בטוח- זה מין רבוע כזה של חנויות מאד יקרות ,

חנויות מותגים מערביות עם בגדים מערביים,

לשם באים לקניות כל אותם זרים שגרים בדלהי, עובדים בדלהי ומחפשים אופנה מערבית-

לכן היה בטוח לתת לילדים להסתובב שם,

הם ירדו לרחוב, הסתובבו עד שנמאס להם, אחכ מיכה לקח אותם לבית קפה ,

ואני המשכתי... זה היה ברור שאי אפשר להפריע לי בחוויה שלי...

אנוקי אהובתי...

יצאנו משם- אחרי שעשינו רכישה בסכום כמעט זהה לשכירות חודשית בגואה... אבל – גם שמטיילים בתקציב תרמילאי משודרג- מותר לפעמים לחרוג בגדול...

חזרנו לאזור המלון, למיין באזאר-

שוב במטרו ( שכמו בסרטים פשוט הופיעה התחנה מול הפרצוף שלנו).

היינו מאושרים מהיום הנפלא הזה ( כולנו).

 דלהי האירה לנו את פניה, חיבקה אותנו ונתנה לנו להרגיש נפלא.

בדרכנו חזרה גילינו גם המון דוכנים של מומו במיין באזר ( כמו דים סאם רק טיבטי),

והילדים שכל ימינו בדרמסלה לא התלהבו מהמומו ורק בימינו האחרונים שם פתאם גילו את זה –

חגגו על הדוכנים במיין באזר..

שוב , אוכל- החוט המקשר הנפלא ביותר...

חזרנו  מאושרים וקצת עצובים על זה שמחר כבר עוזבים...

אם היינו יודעים שיהיה ככ טוב בפעם הזאת, היינו נשארים כמה ימים בדלהי...

ושלא תחשבו שלא חשבנו ברגע האחרון לדחות את הטיסה...

אבל היו לנו כרטיסי טיסה , בדקנו את האפשרות להזיז את זה אבל המחיר היה יותר מכפול, ולהכפיל את זה בחמש זה כבר הוצאה גדולה מידי... אז לא שינינו את כרטיסי הטיסה.

כשהיום טוב, אז גם הערב טוב-

נהנינו לנו מאד במלון- והילדים שככ שמחו על טלויזיה בחדר- רצו רק שנניח להם לנפשם וניתן להם לצפות בסרטים האמריקאים המדובבים להודית...

וכך, אפילו אנחנו הצלחנו לטייל לבדנו במיין באזר, כמו היינו זוג טיילים צעירים ומשוחררים...

דלהי , אני שוב אוהבת אותך

תודה על הארוח הנפלא

תודה על החוויה המתקנת .

מחר אנחנו טסים לגואה-

מדינה אחרת, אקלים אחר, שפה אחרת , אנשים אחרים

ותקציב אחר ( אחת המדינות היקרות בהודו, אם לא ה...)

היה ככ טוב מאז שהתחלנו לזוז- אמריצר, אחכ דלהי- אני יודעת שבגואה יהיה נפלא 

במטרו לקראת יום ארוך בעיר גדולה- מספר טלפון של אבא על היד של אנה

אב ובתו בריקשת אופניים

אסור לצלם מבפנים... מרחוק אי אפשר להתחיל ולדמיין את המקום המדהים הזה 

מסיימים יום וחוזרים במטרו- דלהי, ההייית או חלמתי חלום?