הבלוג של שירה לוריא: אפריל 2015

חוף ים בהודו, תיירים, בקיני, בוגי וגם נשים מעבירות דברים מרחקים

קודלי ביץ' זה המקום הכי קרוב לסיני, שמצאתי כאן.
גילינו את קודלי בזכות חברים, ובזכות הגלים.

שמענו על זה לפני אבל זה לא נתפס ונשאר אצלי במערכת.כשהגענו לפלולים לחפש בית , הלכנו לראות בית של משפחה ישראלית שבדיוק עזבה-

את הבית שלהם לא לקחנו אבל כך הכרנו אותם .

כשיצאנו משם, אמרתי למיכה-אלה אנשים שבקלות היו יכולים להיות חברים שלנו.

אז אנחנו הגענו והם עזבו, ובילינו יחד טיפ טיפה,
אבל זה השאיר טעם טוב ורצון לעוד.

הם נסעו לקודלי ביץ במדינת קרנטאקה אמרו שזה מקום שווה ובעיקר שיש בו גלים,

ואנחנו דיי בחיפוש אחר גלים ( לשפע הגולש),בפלולים ובמיוחד בפטנם שזה החוף בו היינו אין גלים וחיפשנו הזדמנויות לגלוש.

קודלי ביץ נמצאת במרחק נסיעה של שעה וקצת ברכבת מפלולים,קפיצה קטנה במרחקים הודיים,

ואפילו לא צריך להזמין כרטיסים מראש.( ברכבות ההודיות , כרטיס למקום שמור צריך להזמין מראש ,
הרבה זמן יחסית ,כי מהר מאד מתמלאים המקומות)

כאן נסענו במחלקה הכי בסיסית שיש,
לא צריך להזמין אבל לא תמיד היו לנו מקומות...

אז היו נסיעות שעמדנו, היו נסיעות שהושבנו את הילדים על המושב העליון היכן שהתיקים אמורים להיות ,
היו נסיעות שעמדנו בדלת הפתוחה, והיו נסיעות שישבנו בנחת...הרבה זמן יחסית ,כי מהר מאד מתמלאים המקומות,
כאן נסענו במחלקה הכי בסיסית שיש,
לא צריך להזמין אבל לא תמיד היו לנו מקומות...
אז היו נסיעות שעמדנו, היו נסיעות שהושבנו את הילדים על המושב העליון היכן שהתיקים אמורים להיות ,
היו נסיעות שעמדנו בדלת הפתוחה, והיו נסיעות שישבנו בנחת...כל נסיעה היתה שונה , אבל נסיעה של שעה, בסהכ,
בשבילנו זה אפילו לא נספר).

התכתבויות עם רובי ורון סביב הגלים-

אומרים שיהיו גלים,כן זה מרגיש שיהיו גלים,הים עולה,יש גלים, יש וויקנד (הילדים בגואה היו בבה'ס כך שחיכינו לוויקאנד) והנה אנחנו בקודלי.

וכך התחיל הרומן שלנו עם קודלי .

ולמה רומן?

כי במהלך שלושת החודשים שגרנו בפטנם ( דרום גואה) קפצנו שלוש פעמים לקודלי.

וכל פעם באנו לזמן מוגדר והארכנו אותו .

וכל גיחה היתה ארוכה יותר מהשניה

.כי יש משהו בקודלי שגורם לך להשאר עוד ועוד.

אז הגענו בפעם הראשונה לקודלי-
אמנם מקום חדש אבל מחכים לנו שם,הזמינו לנו כבר חדרים, זו הגעה אחרת לגמרי

כמו להחליק בקלות למקום מוכר.הגענו- חיבוקים נישוקים ושמחת המפגש, והנה, קדרו השמיים, עננים, וגשם שהתחיל פתאם...

עכשיו ,אני אסביר.

כבר הרבה שנים יש לנו את הענין שכל מקום אליו אנחנו באים אנחנו מביאים את השמש איתנו.

באירופה אנחנו יכולים להגיע למדינות שיורד גשם בלי הפסקה וכשאנחנו מגיעים יוצאת השמש,

וכשאנחנו עוזבים חוזר היות גשום .

הsunshine family שירת אותנו נאמנה ...אבל מה- עכשיו ששפע גולש ואנחנו מחפשים גלים
קלטנו שאנחנו לא מביאים גלים איתנו, אלא רק את השמש ...

והחלטנו לשנות את הקרמה ולנסות להיות המשפחה שמביאה גלים..

והנה –
כשהגענו לקודלי נהיה סוער וגשם ובימים הבאים היו גלים, שפע גלש ואושר גדול על פני כולם.

בפעם הראשונה בקודלי גם היינו בחגיגה אחת גדולה-
חופשה אמיתית עם חברים.

כי בגואה, אנחנו שלוש משפחות
( הכרנו בדרמסלה , התחברנו מאד , ובגואה שוב נפגשנו וכולנו נשארנו יחד לגור באותו מקום)-
כל אחד יש לו את הבית שלו, שיגרה שלו , נפגשים אבל באמת יש סוג של "חיים" ולא של טיול.( הכרנו בדרמסלה , התחברנו מאד , ובגואה שוב נפגשנו וכולנו נשארנו יחד לגור באותו מקום)-
כל אחד יש לו את הבית שלו, שיגרה שלו , נפגשים אבל באמת יש סוג של "חיים" ולא של טיול.

בקודלי היינו יחד באותו גסט האוס-
כולנו בחופש+משפחת גרוסמן ( אותה משפחה שעליה סיפרתי בהתחלה).

חגיגה אמיתית.

גם בהודו , כמו בכל מקום אחר בעולם מה שמשפיע רבות על החוויה זה האנשים שסביבך , ואם נמצאים מוקפים בחברים טובים ונהנים להיות יחד- יותר מזה לא צריך...

מלא ילדים שאוהבים ונהנים להיות יחד ,(להסתכל על כל הילדים יחד, הולכים בחבורה , בגבהים שונים ובגילאים שונים, עסוקים בעצמם ובביחד שלהם- אושר אושר)

וחופששששחופש בכל הרמות.

קודם כל ים- אין כמו ים לתת תחושת חופש.מסעדות זולות מאד וטעימות טעימות. כך שאפשר לאכול שלוש ארוחות ביום במסעדה ( בגואה המחירים לא מאפשרים זאת)

החופש הזה מלבשל, לקנות מצרכים, לשטוף כלים...

אתם יודעים בדיוק על מה אני מדברת.

אז לכל החגיגה הזאת תוסיפו לזה את האווירה של קודלי שזה אווירה של טיילים ושל מקום שהוא עדיין בסיסי ובתולי,יש מסעדות אבל אין כסאות וסירות דיג ושמשיות על החוף( בניגוד לפלולים),

מקום זול ובסיסי מושך אליו טיילים ולא תיירים,

אנשים שאני באופן אישי יותר מתחברת ויותר רוצה לפגוש.

הרבה מוסיקה- מעגלים ספונטניים של מוסיקה,כל ערב לקראת השקיעה נפגשים בנקודה מסוימת ( העונה לשם – sunset point כמובן)
ושם יש מוסיקה, ברור, ולפעמים ריקודים.

חלק מהדברים ספונטניים, חלק מהדברים מונחים ע'י אנשים שחשוב להם ואכפת להם.

אוכל טעים כבר אמרתי?

גלים וגלישה.

שפע עם הגלשן ואנחנו עם הבוגי.

בוגי- יש משהו בבוגי שמחזיר להוויית הילדות, האדרנלין, השמחה ,לתפוס את הגל ולטוס איתו... כמה חיות, כמה שמחה,

מבחינתי בוגי זה משהו של חיים.

בקיצור חיים משוגעים עשינו שם.והמשכנו את הוויקנד לעוד יום , ואחכ עוד יום, ואחכ עוד יום.

ואז חזרנו הביתה – לפטנם, וידענו שנשוב עוד בקרוב ....

אמיר, עדי, שני, תומר, רובי, רון וכל הילדים- לילה, יויו, אריאל, קאמי, ניבי, אדם, מיה ...תודה על ימים קסומים, זמן שעמד מלכת וחברות ממלאת ומשמחת

( ואכן חזרנו עוד פעם ואחכ עוד פעם... וכל פעם היתה שונה ומדהימה בפני עצמה- אספר על כך בפוסטים הבאים)