עבר החודש הראשון- עוזבים את דרמסלה

אז היינו בדרמסלה, היינו בדרמסלה ועוד קצת היינו בדרמסלה...

באיזשהוא שלב, הרגשתי מין ריק כזה, מין תחושת סתם...

הרהורי כפירה- האם זה היה נכון בכלל לנסוע להודו? האם הדבר שעליו חלמנו כזוג צעיר עם ילד אחד  עדיין רלוונטי היום כשאנחנו עם  3 ילדים?

התנאים שפעם היו נראים לי טרוויאלים פתאם נראו קצת מגעילים..

האם השתנתי עד כדי כך ומטיילת הודית זורמת הפכתי לכזו בורגנית?

מחשבות על – מה עשיתי? הבאתי את כולם למקום הזה ובכלל לא בא לי להיות בהודו...

מחשבות על גבי מחשבות, עצבות וקצת מועקה- אולי זה בגלל מזג האוויר הסגרירי שהיינו בו, אולי בגלל המקום שהיינו בו- לבד בלי עוד תיירים (זה החיסרון של לגור בבית ולא בגסט האוס דרך אגב), אולי זה הנקע ברגל שאילץ אותי להיות מרותקת לבית כמעט שבוע ... ואולי כי עדיין זו ההתחלה – זה עדיין החודש הראשון...

כמה דברים ייאשו אותי, אבל אחד מהם , דומיננטי , אני מוכרחה לציין, היה  שלקחתי שנת חופש, ובאמת זה אחלה חופש ממטלות הבית, מהחיים, באמת לא מתלוננת, אבל ההבנה הזאת שגם בטיול- צריך להיות אקטיבי, צריך להניע לפעולה,

 כל עוד אני לא אברר , לא אבדוק לאן היעד הבא, לא אגיע ליעד הבא... אשאר באותו מקום...

נשמע הגיוני, לא חדשני במיוחד - אבל באותם רגעים זה היכה בי... ומהייאוש גם לא הייתי במצב של לקבל החלטה לאן אני רוצה ומה הצעד הבא...

ידעתי שאני רוצה לטייל, לראות דברים ( למה אני בהודו בכלל? לא רוצה להיות כאן, רוצה בכלל להיות בויאטנם) לא ממש בא לי לשבת במקום אחד.. 

אבל הילדים-  הם לא ממש בענין של לטייל. אתרים מעניינים? מקדשים ? מקומות חדשים? אוקיי נחמד... לא מספיק אחד בשבוע? מיכה ? הוא רוצה להתיישב, להתמקם איפשהוא לחודש חודשיים ... למצוא שגרה... בשבילנו ובשביל הילדים, מה גם שהוא צריך לעבוד, צריך כל בוקר איזה שעה שעתיים של עבודה ובשגרה יותר נוח לעשות את זה .

התחלתי לנסות לעשות סדר במחשבות- התחלתי לקרוא על דרום הודו-  מקום חדש בשבילי ( הכי דרומה שהגעתי בעבר היה לגואה),

 נפעמתי מהדרום, רציתי להגיע , אם אפשר ממש עכשיו,

אבל אז קראתי בכל אתרי מזג האוויר שגשום שם ( נגמרו המונסונים אבל שם מסתבר יש מונסון שני), דיברתי עם מישהי שגרה בדרום והבנתי שנובמבר למשל הוא החודש הכי גשום בטמיל נאדו..

התחלתי לחשוב -מה אני רוצה? מה האחרים רוצים ומה הכי מדויק למשפחה שיש בה רצונות שונים?

 אני רוצה לחשוף את הילדים לעושר והמגוון שנחשפתי אליו בכל מדינה אחרת בהודו ( הודו היא ארץ ענקית המחולקת למדינות מדינות וכל מדינה שונה מהאחרות, אבל שונה ממש- באקלים, בנוף, בלבוש, ואפילו בשפה), אני רוצה לחוות בעצמי מקומות חדשים, אנחנו רוצים גם זמן ונחת להיות במקום אחד , הילדים רוצים חופשת ים,

בקיצור- האופציה של לטייל במקום חדש ועכשיו- קצת נדחתה,האופציה של רג'יסטן שחשבתי לחשוף את הילדים לארץ המהממת הזאת- פתאם נראתה לא כזאת אטרקטיבית- הנסיעות ממקום למקום עם הציוד הרב שלנו, פתאם היה נראה לי שלא שווה את המחיר...

בנוסף- הודו היא ארץ ענקית ואי אפשר להספיק הכל, לילדים הכל חדש כך שזה לא ממש משנה להם אם ייחשפו לרג'יסטן או לקרלה- כל אחד שונה ומיוחד, שחררתי את ענין הטיול ברג'יסטן...

הילדים כבר יגיעו לשם, בטיול שלהם אחרי הצבא ...

בואי ניסע לגואה- מיכה הציע, בואי נסע עכשיו , אפילו שחשבנו שנגיע לשם רק עוד חודשיים.

גואה?למה גואה? ים חופש תיירים, זה סבבה, זה מגניב, אבל איפה הודו? אני רוצה להרגיש את הודו האמיתית האותנטית,  האנשים, המאכלים, לא בא לי להיות באזור תיירותי... אני רוצה לטייל, לא להשתקע עכשיו במקום אחד...

 מצד שני.. לא ממש הייתי במקום של לקבל החלטות , והמחשבות על מה אני עושה כאן ולמה בכלל הגענו לכאן היו מספיק חזקות בשביל שאבין שאני צריכה לתת למישהו אחר לקבל את ההחלטה...

מכוון שלא הייתי במצב להחליט ויש בי קול שסומך על מיכה ויודע להקשיב לו ( לפעמים...) – אמרתי- יאללה... בוא ניסע לגואה... בו ניסע ונמצא איזושהי שגרה.

היה גם את הענין עם שפע,שמתחילת הטיול רצינו למצוא לו חברת ילדים בגילו, ומכל עבר שמענו שאם כבר יש אנשים שמטיילים עם ילדים גדולים או מערביים שחיים בהודו עם ילדים גדולים- זה שם .

אז החלטנו לעזוב את דרמסלה ולנסוע לגואה.

המסלול- נוסעים לאמריצר שזו בירת פנג'ב ( מדינת הסיקים) שם נמצא מקדש הזהב, שם נהיה מהצהרים ועד למחרת בבוקר( זה מספיק) , משם נגיע לדלהי – בה נהיה שני לילות ( עדיין בטראומה מהפעם הקודמת שלנו  כך שלא צריך להיות יותר מידי ימים ) בתנאם נוחים ומפנקים, ומשם נטוס לגואה...

מעברים הם לא קלים אף פעם, ניסינו לפנק את עצמנו בתנאים טובים- נסיעה במונית פרטית לאמריצר, מאמריצר נסיעה ברכבת במחלקה טובה  ומדלהי טיסה ( אמנם חור קטן בתקציב אבל היה נראה לנו שזה עדיף על פני 38 שעות ברכבת...)

התקבלה ההחלטה- מיצינו, הגיע הזמן לעזוב, בקרוב נגיע להודו החמה והלחה ונתגעגע לקור ההימליה....

אבל מבלי ששמנו לב עבר חודש, והנה בתחילת החודש החדש אנחנו יוצאים להרפתקאה החדשה – הולכים להודו האחרת, הדרומית...

תודה דרמסלה- מקלאוד גאנג', בגסו, דרמקוט, תודה על האירוח, תודה על הנופים, תודה על שגרת ההרים, תודה על החברה והתהליכים שעברנו כאן , אנחנו ממשיכים הלאה למקום חדש ולהרפתקאות חדשות.