דלהי האחרת

הגעתי לדלהי לבדי לכמה ימים, 
לפני ששאר המשפחה תצטרף אליי.
הגעתי לצרכי עבודה
אבל כבר ביום הראשון הבנתי שמה שתיכננתי לא ממש רלוונטי ובעצם כל שבוע העבודה המתוכנן לא הולך לקרות
התוכניות העסקיות שלי התגלו כלא משתלמות כלכלית ,
( קניינות אישית- רעיון נחמד, אבל לא שווה את זמן ההשקעה הכרוך בזה )
אבל החלטתי לפתוח עצמי לדברים חדשים, לתת ליקום לעזור לי למצוא שוב את דרכי.
החלטתי לנצל את הזמן , כי ממילא אני כבר כאן, 
להסתובב להנאתי בדלהי ,לחפש דברים מעניינים ולהכיר צדדים חדשים של דלהי .
החלטתי שאתן למקריות ולצירופי המקרים להוביל אותי, 
הרי אני בהודו, לא?

בבוקר הראשון גיליתי עתון מתחת לדלת.
מישהו שם לי עיתון
מענין. 
זה סימן.
דפדפתי בעיתון וגיליתי באחד העמודים מודעת ענק- היום זה היום האחרון ליריד החתונות.
יריד חתונות?
אני אוהבת את זה , הבגדים של הכלות ההודיות זה דבר מדהים, מפואר ועשיר.
בגדים נוצצים, עשירים ברקמות עבודת יד, נוצץ, גרנדיוזי וגדול מהחיים.
התערוכה התרחשה במלון אשוק- אחד המלונותת המפוארים שיש.
החלטתי לנסוע
הרי אני בלי הילדים בשבוע הקרוב, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה,
שיחררתי את הקטע של העבודה , אז קדימה, למה לא בעצם?
נסעתי במטרו.
המטרו של דלהי –זה אחד הדברים המדהימים כאן,
מטרו חדש, נקי נקי, רכבות המגיעות בתדירות של 2- 3 דקות לרכבת , מסודר ופשוט מאד להתנהלות.
מצד שני, בעיר בה חיים 25 מיליון אנשים, גם לא בשעות העומס, יש עומס....
ישנן שעות בהם התורים נראים בלתי אפשריים ( בעיקר התורים לבידוק בטחוני בכניסה ) 
והרכבות מפוצצות
אבל
להיות אישה זו הקלה במטרו של דלהי.
לבידוק הבטחוני אין תור ( כמות הנשים לעומת הגברים קטנה ככ שאין תור) ולנשים יש קרון נשים.
קרון מיוחד המיועד רק לנשים – ונקרא – women only

כך שגם אם יש עומס ברכבת, בקרון נשים העומס קטן יותר
והרבה פעמים מרווח בקרון נשים.
קרון נשים מעבר להקלה שיש בו , זו גם חוויה בני עצמה.
כשיש עומס, נשמע קולות דיבור , ריכולים, צחוקים וחוויות, הכל בטון נשי.
כשאין עומס, אפשר להסתכל על הנשים בקרון- צעירות ומבוגרות, מודרניות ומסורתיות, כולן יחד ברכבת.
מזל שההודים אוהבים לנעוץ מבטים, זה איפשר לי גם לנעוץ ולהתבונן בהן.
רכבות תחתיות זה משהו שאני אוהבת, אני אוהבת את הקלות בה קל להתנהל בו,את המהירות בהגעה ממקום למקום
ובדלהי, בחום ובלחות של אוגוסט- המזגן של הרכבת התחתית עובד מצוין
( בניגוד לנסיעה בריקשה בחום המטורף ששרר בחוץ).
ירדתי בתחנה המיועדת והתחלתי לצצעוד ברגל לכוון אשוק הוטל.
עם הילדים קשה ללכת מרחקים ארוכים , אבל לבד...
חזרתי לימי כקדם, לימים בהם הייתי חורשת את דלהי ברגל
והתחלתי לצעוד.
אבל אחרי שהלכתי והלכתי והלכתי , הבנתי שאני עדיין רחוקה....
ראיתי מכונית משטרה מולי , שאלתי אותם הסבר הגעה ואז כשהבנתי שיש עוד הרבה והם נראו כנוסעים- שאלתי אם הם יכולים להקפיץ אותי לשם?
הם היו מופתעים מהבקשה , אבל שניה אחכ אמרו כן.
וכך מצאתי עצמי נוסעת במכונית משטרה לכוון מלון אשוק ליריד חתונות הודי.
הזוי מזה לא יכול להיות
לא יכולתי לצחוק בקול רם, אז ישבתי שם והיה לי חיוך ענק בתוך הבטן...
מלון אשוק הוא אכן מלון מפואר מפואר
וכך גם יריד החתונות.האמת, שלכל מי שאוהב בדים ובגדים יש מה לעשות שם
כי הבדים מרהיבים, העושר של הבדים, הרקמות, השילובים, הכל באמת יצירות מופת .
התענגתי .סיימתי שם והמשכתי ליעד הבא-
לא שמתי לב להקשר, אבל אחכ הבנתי, המקום הבא שרציתי להסתובב בו היה שוק של חתונות
חחחחצירוף מקרים מצחיק...
הסתובבתי בשוק הזה , חנויות חנויות של דברים המיועדים לחתונות
החל בהזמנות – סטים של הזמנות מפוארות וגרנדיוזיות,
תיקים קטנים בהם נותנים מתנות לאורחים, כובעים לחתנים, בדים לטקס הפו'גה של החתונה, סרטים, צעיפים, המון המון חפצים נלווים יש כאן בכל חתונה ואפילו שזה לא רלוונטי לי ,
 זה מרתק להסתובב ולראות את ההצע.

מעבר להצע, יש גם את ההתבוננות בלקוחות –
נשים נשים, בדכ כמה בנות מלוות באמא מסתובבות כאן-
מחפשות, מסתכלות, מענין לדעת מי מהן היא הכלה, 
מיהי היא האחות או סתם חברה טובה.להסתכל על הבגדים שלהן- שילוב של מודרני ומסורתי
היה מרתק.
השוק הזה נמצא באזור מוסלמי , 
ושם ליד המליצו לי על מסעדה
עברתי הרבה כדי למצוא אותה, אבל בסוף הגעתי , לגלות, שזו לא סתם מסעדה ,
 אלא מסעדה עשירה בסופרלטיבים והמלצות מכל עבר.
המסעדה נמצאת בקצה סמטה, ובעצם היא דיי השתלטה על כל הסמטה,
זה אומר שיש משהו כמו 5-6  חללים, כולם חלק מהמסעדה .
כמות עצומה של אנשים פוקדים את המקום והאוכל מבושל בסירים עצומים , הטאבון עובד בקצב
והאוכל?אכן ללקק את האצבעות
ליקקתי את האצבעות , ממש ככה , התענגתי ככ, ואמרתי לעצמי שאפנק את המשפחה בזה שאביא אותם לכאן.
הימים בדלהי עברו עליי בנעימים
מצד אחד לוח הזמנים הצפוף שהכנתי לעצמי התאוורר, כי בעצם אני כבר לא בסיבוב קניינות כמו שחשבתי
מצד שני, אני בדלהי, ולבדי.
דלהי היא עיר שאני אוהבת ,אולי זה קשור לזה שאני אוהבת ערים ,
אולי זה קשור לזה שאני מכירה אותה ככ טוב, 
ועכשיו היתה לי הזדמנות לגלות חלקים חדשים בה .
ואכן גיליתי.מקומות מרשימים, חנויות מודרניות, התנהלות והגעה ממקום למקום עם המטרו,
מקומות אליהם ההודים הצעירים והמודרנים הולכים,מקומות מודרניים ומערביים לאכול ( אחרי שנה בהודו לפעמים נמאס מהאוכל ההודי, או מהאוכל הכאילו מערבי שעושים לתיירים אבל הוא לא משהו).
בקיצור, הלכתי והתמקצעתי בדלהי.
ובייחוד הצלחתי להבין את העיר הענקית והעצומה הזאת,ולגלות עד כמה היא מגוונת,
עד כמה היא גדולה ועד כמה אפשרויות הבילוי , השופינג והתיירות בה עצומים.
אחרי אינספור שיחות עם אנשים שפחדו להגיע לדלהי ואחרי יעוץ שלי לאן ללכת ומה לעשות,
שינו את דעתם  ואמרו לי שהחוויה שלהם בדלהי היתה מדהימה

הגעתי למסקנה , 
שאולי זה מה שאני צריכה לעשות
ייעוץ של מה לעשות בדלהי.
בדגש על המקומות המיוחדים שמצאתי ואיתרתי.( שופינג כלול בעסקה, ברור, אבל שופינג בסטייל, כמו שאני אוהבת)
אולי זה מה שהיקום אומר לי שאני צריכה לעשות.
אולי זו הסיבה שבגלל הגעתי לדלהי והייתי שבוע לבדי.
ימים יגידו
וההתעניינות של האנשים גם כן .... 

סירים גדולים באזור המוסלמי - אם רואים כזה סיר יודעים שהוא עם אורז ביריאני

חלון ראווה בדלהי- חולצות גברים מחויטות

כן , זו דלהי 

בקניון, נראה כמו בכל עיר אחרת בעולם, וגם שלל החנויות והמותגים

מסעדות מעוצבות יש גם בדלהי- קיר במסעדה אסייתית